תל אביבית

נולדתי, גדלתי ואני חיה בתל-אביב כל חיי. אני מטורפת על העיר הזו. מתה על הרעש והליכלוך: על הקול של אוטו הזבל בבוקר,על המדרכות המפויחות,על האנשים הססגוניים שחיים כאן שברובם הם לא תל-אביבים במקור, אבל הגיעו לכאן בגלל הרוח הליברלית שמשדרת העיר הזו.

כשנולדתי, גרנו במשך שנה ברחוב הילל הזקן( מאחורי קולנוע אלנבי) על גג בניין בית הדפוס שהיה שייך למשפחת אבי,ולאחר מכן עברנו לרחוב בר-כוכבא. גן הילדים שלי היה הגן של קדישמן,אימו של מנשה קדישמן הפסל והצייר. למדתי בבית ספר טשרניחובסקי,שהיה מול הבית שלי ובתיכון הרחקתי לכת עד עירוני א' (ליד הסינמטק...) .

בילדותי ביליתי הרבה בגן-מאיר, כשעוד היתה בו בריכה יפה עם חבצלות מים ודגים חיים. לא היו כל כך הרבה כלבים בתל-אביב באותה תקופה ,אז המדרכות היו יותר נקיות. היינו מטיילים בשבתות ל "גן יעקב" שנמצא ליד הבימה, לככר צינה (היא ככר דיזנגוף) כשעוד היתה על הקרקע ולא באויר. היתה שם מזרקה פשוטה ,שלא יורקת אש ולא מנגנת וזה היה מספיק מרגש עבורנו.

אחותי קרנית באמצע ואני בככר דיזנגוף

בשבתות היינו הולכים לגן החיות שהיה ממוקם היכן שנמצא היום "גן העיר" . . היה נראה לי טבעי שיש פילים וג'ירפות וקופים בלב העיר....

האחים שלי: קרנית, רביב וחובב וברקע הזברות

את שיעורי הבית היינו מכינים ב "בית ביאליק" . תיחזק את המקום המזכיר האגדי של ביאליק, מר אונגרפלד ,שהיינו אוהבים לעצבן אותו והוא היה מקלל וצועק ומאיים ש "יגלגל את עצמותנו מכל המדרגות..." . כשהיינו רוצים להסב לו נחת היינו מבקשים ממנו שיקח אותנו לקומה השניה של הבית והוא היה מסביר לנו על המשורר הלאומי ,מראה לנו את כתביו , את השעון של ביאליק. ואז היה משתחרר ממנו לפתע מין רוך כלפינו ואפילו חיוך.

מר אונגרפלד ומעליו תמונה של בית ביאליק

הייתי כזו ילדה תל אביבית שלא חשבה שיש ערים אחרות בארץ חוץ מתל-אביב. כשהתגייסתי לצבא היה לי מוזר (בהן צידקי...) לשמוע על אנשים שמגיעים לבסיס תל -השומר מנתניה, ממושב מזור, מכפר יונה.... אפילו מהרצליה. גם השרות בתל-השומר שנחשב לכל הדעות "קרוב לבית" היה נראה לי כמו סוף העולם....

האמת, שגם היום ,ועל זה יעידו כל מכרי, בשבילי לצאת מתל-אביב זה כאילו לצאת לטיול שנתי. העירוניות שבי מתבטאת בכך שגם שאני נוסעת לחו"ל ,אני מחפשת לי יעדים עירוניים. מדריד בשבילי היא כמו תל-אביב . כמובן שהיא יותר יפה, יותר היסטורית ,אבל על המדרכות שלה אני חשה כמו בבית. כאשר אני חוזרת מאירוע כל שהוא הביתה ,או מטיול ורואה את צלליתה של תל -אביב באופק : משתחררת לי אנחת רווחה. הנה! אני בבית!