דוד רחביה

אתם מכירים את ההרגשה כאילו יש אנשים שלא יעלמו מחיינו?
שתמיד קיומם נראה מובן מאליו? 
שמספיק שאנו רואים את דמותם בחטף מידי פעם ויודעים שהם שם?


אז שום דבר לא מובן מאליו.


ומי שחשבת שיחיה לנצח , כי אתה זוכר אותו כבר שנים רבות, מילדותך , והוא היה שם תמיד, לפתע הוא איננו .

זהו.


קשה לי להגיד את המילה נפטר או מת.
אבל דוד רחביה הלך לעולמו .


זה הדוד שסיפר לנו סיפורי טרזן בעל-פה בשפה דרמטית ומפולפלת, שקרא המון וידע להתווכח על כל נושא,
שרקד ריקודי עם, שהכיר את כל תורת קארל מארקס ,
שעבד על סדר- המחשב המשוכלל של אותה תקופה.(סדר -מחשב שתפס קומה שלמה בדפוס).

אני יכולה להגדיר אותו  כנפש חופשיה ....אדם שאהב את הים ואת רחובות תל-אביב ואת תושביה.


בעת האחרונה , כשיצא לי להתקל בו ברחובות תל-אביב , תמיד הייתי ניגשת ואומרת לו : "שלום, רחביה" 
וכל אותו הזמן מהדהדת לי בראש המחשבה ש "מי יודע מתי אראה אותו בפעם הבאה..." 

יהי זכרו ברוך!  


ואתם הקוראים זאת, התייחסו לאילו שאתם מכירים ! 
אל תשפילו מבט ותתעלמו!
 תגידו שלום! 
תחייכו! 
תשאלו מה נשמע...!


כי מי יודע מה ילד יום ואולי זו תהייה הפעם האחרונה שתראו אותו. 


פזית