דוד גלילי וה "לינוטייפ"

 דוד גלילי בבית הדפוס עבד על מכונת "לינוטייפ" שבזמנו היתה חדישה ביותר .
 מהי מכונת "לינוטייפ" למי שלא יודע?

במכונה הזו סודרו שורות הספר/העיתון. זו היתה מכונת סדר מפלצתית (בשל גודלה), והיא הפיקה  אותיות מעופרת רותחת; שם גם סודרו הכותרות במלאכת יד. האותיות הוצאו מתוך מגירות דפוס גדולות, אות חוברה לאות ויצרה את הכותרת, גם היא נוצקה במכונה מיוחדת שפלטה באיטיות שורות עופרת יצוקה בגודל הנדרש.

זו היתה מלאכת הסדר. מלאכה ותיקה שדרשה מיומנויות מיוחדות.  בחדר היה תמיד ריח מיוחד של עופרת יצוקה,  והמולה רבה.כך נעשתה עריכת הטקסט של הספרים או החוברות שהודפסו.

כשהיינו נכנסים לחדר של דוד גלילי בזמן שהוא היה עובד על מכונת  ה"לינוטייפ" , ומטביע את אותיות הטקסט בעופרת החמה  ,תמיד הוא היה עם משקפיו על קצה החוטם, והיה מגרש אותנו החוצה מכיוון שהמכונה היתה חמה והעופרת המותכת יכלה להתיז לצדדים.

שנים  חלפו עד שכל זה נעלם כלא היה. המחשב תפס את מקומן של המכונות הוותיקות, כמו גם את מקומם של אנשי הדפוס. עשיית העיתון או הספרים הפכה להיות עשייה נקייה, שקטה, פשוטה מאוד, יעילה וזולה.

זו מכונת ה "לינוטייפ" שתפסה חדר שלם

למעלה,אילו ה"מטריצות" שלתוכן נוצקה העופרת ויצרה את תבנית האות. השורות אוגדו אחת לאחת, נבדקו ע"י המגיה,שזה היה מקצוע מיוחד,ולאחר שנוצרה תבנית של עמוד, זה נשלח להדפסה. תתארו לכם כמה עופרת נדרשה כדי להדפיס ספר של 100 עמודים? כמה עבודה ידנית?וכמה זמן....ראו את התמונה למטה.

אז זה עוד זיכרון מדוד גלילי,ריח העופרת והחום בחדר הקטן....משקפיו השמוטים על אפו והגערה שהיה גוער במי שנכנס לחדר הקטן,תוך שמסתמן לו חיוך של בדיחות הדעת על שפתיו.


פזית