יום שלישי, 30 באוגוסט 2011

דוד רחביה

אתם מכירים את ההרגשה כאילו יש אנשים שלא יעלמו מחיינו?
שתמיד קיומם נראה מובן מאליו? 
שמספיק שאנו רואים את דמותם בחטף מידי פעם ויודעים שהם שם?


אז שום דבר לא מובן מאליו.


ומי שחשבת שיחיה לנצח , כי אתה זוכר אותו כבר שנים רבות, מילדותך , והוא היה שם תמיד, לפתע הוא איננו .


זהו.


קשה לי להגיד את המילה נפטר או מת.
אבל דוד רחביה הלך לעולמו .


זה הדוד שסיפר לנו סיפורי טרזן בעל-פה בשפה דרמטית ומפולפלת, שקרא המון וידע להתווכח על כל נושא,
שרקד ריקודי עם, שהכיר את כל תורת קארל מארקס ,
שעבד על סדר- המחשב המשוכלל של אותה תקופה.(סדר -מחשב שתפס קומה שלמה בדפוס).

אני יכולה להגדיר אותו  כנפש חופשיה ....אדם שאהב את הים ואת רחובות תל-אביב ואת תושביה.


בעת האחרונה , כשיצא לי להתקל בו ברחובות תל-אביב , תמיד הייתי ניגשת ואומרת לו : "שלום, רחביה" 
וכל אותו הזמן מהדהדת לי בראש המחשבה ש "מי יודע מתי אראה אותו בפעם הבאה..." 

יהי זכרו ברוך!  


ואתם הקוראים זאת, התייחסו לאילו שאתם מכירים ! 
אל תשפילו מבט ותתעלמו!
 תגידו שלום! 
תחייכו! 
תשאלו מה נשמע...!


כי מי יודע מה ילד יום ואולי זו תהייה הפעם האחרונה שתראו אותו. 


פזית 

יום חמישי, 5 במאי 2011

תל אביב מתפלצנת... סליחה על הביטוי



הנכְּבָּה - הוא כינוי ערבי לעזיבתם, מנוסתם או גירושם של כ-700,000 מערביי ארץ ישראל במהלך מלחמת העצמאות.
יום הנכבה הוא היום השנתי לציון הנכבה. חלק מערביי ישראל מציינים את יום הנכבה ביום העצמאות של מדינת ישראל, ה' באייר, בעוד שהפלסטינים בשטחים ומחוץ לארץ ישראל מציינים אותו ביום ה-15 במאי והוא נחשב ליום אבל.
אין לי בעיה עם היום הזה, יש לי בעיה עם חבורת פלצנים תל-אביבים שהחליטו לחגוג את יום העצמאות ב"מסיבת נכבה" .
 ראו צילום השלט.


בנוסף לכך הם הוסיפו  בשלט 3 מגיני דוד ,שניים מהם בצבעי פלסטין כדי לחדד את הקשר בין יום העצמאות שלנו ויום האבל של ערביי ישראל. חבל שלא צילמו מוסלמי עטוף בטלית ובתפילין....
המסיבה תתקיים במקום סודי ביותר, כפי שמצויין בשלט . כמו כן אלכוהול ,שהוא מקובל בקרב המוסלמים , ישפך כמים, מה שמבהיר לי עוד יותר שמדובר בחבורת פלצנים תל-אביבים שאין להם גבולות . 
מבחינתי זו בושה וחרפה. 
לא יודעת מה איתכם. 
פזית


יום רביעי, 30 במרץ 2011

השיר שבקיר


בקינג ג'ורג' 3 , על תריס מתכת מוגף של אחת החנויות הבחנתי הבוקר בשיר שהועלה ע"י אלמוני: 



וכך זה הולך: 

ולעיר אין ראשית ואין סוף,וכל המבואות חסומים,
וידייך שרות מן הקיר,כמו מילמול של אזוב ירקרק,
ועינייך פורחות כמו פנינים של זכוכית  על צוואר הברק,
רק ראשך השקט צף באור העמוק , ורק פיך שרק.... 


רק בתל-אביב....