דוד רחביה

אתם מכירים את ההרגשה כאילו יש אנשים שלא יעלמו מחיינו?
שתמיד קיומם נראה מובן מאליו? 
שמספיק שאנו רואים את דמותם בחטף מידי פעם ויודעים שהם שם?


אז שום דבר לא מובן מאליו.


ומי שחשבת שיחיה לנצח , כי אתה זוכר אותו כבר שנים רבות, מילדותך , והוא היה שם תמיד, לפתע הוא איננו .

זהו.


קשה לי להגיד את המילה נפטר או מת.
אבל דוד רחביה הלך לעולמו .


זה הדוד שסיפר לנו סיפורי טרזן בעל-פה בשפה דרמטית ומפולפלת, שקרא המון וידע להתווכח על כל נושא,
שרקד ריקודי עם, שהכיר את כל תורת קארל מארקס ,
שעבד על סדר- המחשב המשוכלל של אותה תקופה.(סדר -מחשב שתפס קומה שלמה בדפוס).

אני יכולה להגדיר אותו  כנפש חופשיה ....אדם שאהב את הים ואת רחובות תל-אביב ואת תושביה.


בעת האחרונה , כשיצא לי להתקל בו ברחובות תל-אביב , תמיד הייתי ניגשת ואומרת לו : "שלום, רחביה" 
וכל אותו הזמן מהדהדת לי בראש המחשבה ש "מי יודע מתי אראה אותו בפעם הבאה..." 

יהי זכרו ברוך!  


ואתם הקוראים זאת, התייחסו לאילו שאתם מכירים ! 
אל תשפילו מבט ותתעלמו!
 תגידו שלום! 
תחייכו! 
תשאלו מה נשמע...!


כי מי יודע מה ילד יום ואולי זו תהייה הפעם האחרונה שתראו אותו. 


פזית 

תל אביב מתפלצנת... סליחה על הביטוי

הנכְּבָּה - הוא כינוי ערבי לעזיבתם, מנוסתם או גירושם של כ-700,000 מערביי ארץ ישראל במהלך מלחמת העצמאות.

יום הנכבה הוא היום השנתי לציון הנכבה. חלק מערביי ישראל מציינים את יום הנכבה ביום העצמאות של מדינת ישראל, ה' באייר, בעוד שהפלסטינים בשטחים ומחוץ לארץ ישראל מציינים אותו ביום ה-15 במאי והוא נחשב ליום אבל.

אין לי בעיה עם היום הזה, יש לי בעיה עם חבורת פלצנים תל-אביבים שהחליטו לחגוג את יום העצמאות ב"מסיבת נכבה" .

 ראו צילום השלט.

בנוסף לכך הם הוסיפו  בשלט 3 מגיני דוד ,שניים מהם בצבעי פלסטין כדי לחדד את הקשר בין יום העצמאות שלנו ויום האבל של ערביי ישראל. חבל שלא צילמו מוסלמי עטוף בטלית ובתפילין....

המסיבה תתקיים במקום סודי ביותר, כפי שמצויין בשלט . כמו כן אלכוהול ,שהוא מקובל בקרב המוסלמים , ישפך כמים, מה שמבהיר לי עוד יותר שמדובר בחבורת פלצנים תל-אביבים שאין להם גבולות . 

מבחינתי זו בושה וחרפה. 

לא יודעת מה איתכם. 

פזית

השיר שבקיר

בקינג ג'ורג' 3 , על תריס מתכת מוגף של אחת החנויות הבחנתי הבוקר בשיר שהועלה ע"י אלמוני: 

וכך זה הולך: 

ולעיר אין ראשית ואין סוף,וכל המבואות חסומים,
וידייך שרות מן הקיר,כמו מילמול של אזוב ירקרק,
ועינייך פורחות כמו פנינים של זכוכית  על צוואר הברק,
רק ראשך השקט צף באור העמוק , ורק פיך שרק.... 


רק בתל-אביב....

דוד גלילי וה "לינוטייפ"

 דוד גלילי בבית הדפוס עבד על מכונת "לינוטייפ" שבזמנו היתה חדישה ביותר .
 מהי מכונת "לינוטייפ" למי שלא יודע?

במכונה הזו סודרו שורות הספר/העיתון. זו היתה מכונת סדר מפלצתית (בשל גודלה), והיא הפיקה  אותיות מעופרת רותחת; שם גם סודרו הכותרות במלאכת יד. האותיות הוצאו מתוך מגירות דפוס גדולות, אות חוברה לאות ויצרה את הכותרת, גם היא נוצקה במכונה מיוחדת שפלטה באיטיות שורות עופרת יצוקה בגודל הנדרש.

זו היתה מלאכת הסדר. מלאכה ותיקה שדרשה מיומנויות מיוחדות.  בחדר היה תמיד ריח מיוחד של עופרת יצוקה,  והמולה רבה.כך נעשתה עריכת הטקסט של הספרים או החוברות שהודפסו.

כשהיינו נכנסים לחדר של דוד גלילי בזמן שהוא היה עובד על מכונת  ה"לינוטייפ" , ומטביע את אותיות הטקסט בעופרת החמה  ,תמיד הוא היה עם משקפיו על קצה החוטם, והיה מגרש אותנו החוצה מכיוון שהמכונה היתה חמה והעופרת המותכת יכלה להתיז לצדדים.

שנים  חלפו עד שכל זה נעלם כלא היה. המחשב תפס את מקומן של המכונות הוותיקות, כמו גם את מקומם של אנשי הדפוס. עשיית העיתון או הספרים הפכה להיות עשייה נקייה, שקטה, פשוטה מאוד, יעילה וזולה.

זו מכונת ה "לינוטייפ" שתפסה חדר שלם

למעלה,אילו ה"מטריצות" שלתוכן נוצקה העופרת ויצרה את תבנית האות. השורות אוגדו אחת לאחת, נבדקו ע"י המגיה,שזה היה מקצוע מיוחד,ולאחר שנוצרה תבנית של עמוד, זה נשלח להדפסה. תתארו לכם כמה עופרת נדרשה כדי להדפיס ספר של 100 עמודים? כמה עבודה ידנית?וכמה זמן....ראו את התמונה למטה.

אז זה עוד זיכרון מדוד גלילי,ריח העופרת והחום בחדר הקטן....משקפיו השמוטים על אפו והגערה שהיה גוער במי שנכנס לחדר הקטן,תוך שמסתמן לו חיוך של בדיחות הדעת על שפתיו.


פזית

גשם בתל-אביב

פתאום זה התחיל, 12:20 בצהרי יום שישי ממש עכשיו. גשם! 
איך התגעגעתי. 
מספיק עם חום יולי-אוגוסט שכילה בי כל חלקה טובה בשנה הזו. 
תחי העונה האהובה עלי......
צילמתי לכם כמה תמונות מחלון הבית: 

איזה כיף!!!!!!!


שבת שלום 


פזית

רחוב המלך ג'ורג

היום הזדמנתי לרחוב המלך ג'ורג ועשיתי שם קניות בסופר קטן. 


התקדמתי לכיוון הבית עם השקיות, וליד גן מאיר אני רואה בחור רוסי ובחור אתיופי מקועקעים ומנוקבים עם עגילים ושרשראות יושבים על אבן .


פתאום הבחור הרוסי אומר לי : " גברת, שני שקל בשביל אוכל" 


חשבתי לרגע ואמרתי לו : " יש לי כאן אוכל, אתה רוצה? " 


" כן" אמר ללא היסוס. 


הוצאתי גביע גבינה לבנה, וחצי מככר הלחם שקניתי ונתתי לו. 


הבחור האתיופי רץ ל- am- pm ממול להביא כפיות חד פעמיות.


" תודה, תודה " מלמל הבחור הרוסי. 


מה שעבר לי בראש זה , שההורים שלהם בוודאי דואגים  ולא בדיוק יודעים היכן  נמצאים הילדים שלהם.


הרגשתי טוב שעזרתי במשהו.


פזית

מה זה בדיוק "מוכתר"?

לאחר הפסקה ארוכה, אני רוצה לחזור ולכתוב על סבי, משה לוי נחום, ה "מוכתר".

מה משמעות התואר  "מוכתר" שניתן לסבי?

אני מצטטת כאן מהספר שנכתב עליו : "כרם היה לידידי" מאת שלמה טבעוני:

"דיני המוכתרות לפי החוק העותומני היו:

1.פקיד ממשלתי לא יכנס לביתו של אזרח ללא רשות המוכתר
2.קטינה יהודיה לא תתאסלם בלי אישור המוכתר
3.רשאי המוכתר לאסור כל הפוגע בזכות הזולת,למשך עשרים ואבע שעות.
4.אין חתימה על עסקי דלא-ניידי בלי אישור המוכתר
5.רשאי המוכתר להתנגד לכל פקודה שניתנה מטעם הצבא.
6.המוכתר כפוף אך ורק למושל האזרחי
7.המוכתר יפה כוחו להשתדל לטובת תושבי אזורו,כגון לשם שחרור אסירים וכיוצא בזה.
8.המוכתר יפה כוחו לאשר ולחתום על תעודות רשמיות למיניהן,תעודות זהות וכיוצא בזה."

אין ספק שכוח רב ניתן בעצם הענקת התואר הזה. והיה קשה לאשכנזים באותה תקופה לקבל כי בעל נושא משרה רמה שכזו יהיה ממוצא תימני.

 ועל כך מספר סבי : " ראש העיר דיזנגוף,הופיע אצל המושל עם יצחק הוז ודרש שהלה יהיה המוכתר של כרם התימנים,אף על פי שלא היה תושב הכרם. עדיין היו סבורים האשכנזים שלא תימני ולא כל אדם ממוצא מזרחי מסוגלים למלא תפקיד של אחריות ציבורית. ציערה והעליבה את יושבי השכונה עובדה זו,שאחינו ראו אותנו כנחותים לא פחות משהיינו בעיני הגולים בגלות וכי לדידם אין אנו אלא מעמד המספק שרותים וכח עבודה בתעשייה ובמלאכה".

הצלת הקטינות מהתאסלמות

בתוקף תפקידו,היה על סבי לאשר התאסלמותן של קטינות יהודיות שרצו להתחתן עם ערבים. מספר סבי : " פעם אחת נקראתי אל הקצין עבדאללה והקאדי. ראה הקצין כי הקאדי מזדרז לקבל את התאסלמות היהודיות. אמר לו הקאדי,שלפי הדת המוסלמית,אדם שבא להתאסלם ,יעזוב הקאדי את כל עיסוקיו ויצא לקבל את התאסלמות היהודי.

הערתי לו ספק בצחוק ספק ברצינות: "היודע אתה כבוד הקאדי שכל הבנות הבאות להתאסלם כולן זונות?"

בשל אמירתי זו נדחתה התאסלמותן של הבנות והדחיה איפשרה לי להזמינן לביתי. תוך כדי שיחה נסתברו לי מניעיה של ההתאסלמות. היתמות ועזובה חוברו יחדיו וסבורות היו שבהיותן ערביות ייטב להן.

כך הצלחתי להציל חלק מן היהודיות מהתאסלמות."

 זה היה הסבר קצר על משמעות התפקיד של המוכתר.

המשך יבוא...